יין הוא שורש הרע בעולם הגשמי, וממנו באו הקללה והרס ומות לעולם, וגלות לישראל.

הנה נאמר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין ע,א: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה מר עוקבא אמר רבי זכאי: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח: נח, לא היה לך ללמוד מאדם הראשון, שלא גרם לו אלא יין? כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה. דתניא, רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין". ופירש רש"י שם: "אין לך דבר שמביא יללה על אדם אלא יין, הלכך מסתברא דעל ידו נקנסה מיתה ובכייה לעולם".

וכהוכחה לזה נביא כאן מדרש תנחומא פרשת נח יג, וזה לשונו: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ונתבזה וישת מן היין. אמרו חכמים: בו ביום נטע, בו ביום עשה פירות, בו ביום בצר, בו ביום דרך, בו ביום שתה, בו ביום נשתכר, בו ביום נתגלה קלונו. אמרו רז"ל: כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, אמר לו מה אתה נוטע? אמר לו כרם, אמר לו מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב: ויין ישמח לבב אנוש, אמר לו שטן בוא ונשתתף שנינו בכרם זה, אמר לו לחיי (לחיים). מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גיבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה. וכל זה אירע לנח הצדיק! מה נח הצדיק שהקב"ה פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ועוד שקילל זרעו ואמר ארור כנען".

ונאמר במדרש במדבר רבה י: "הזהירה תורה אחר סוטה דין נזיר שהיין גורם לנואף ונואפת לבא לתקלה, הוא הדין: איש או אישה כי יפליא וגו'. ומנין שחזר שלמה והודה שנאמר: כי בער אנכי מאיש, זה נח דכתיב: ויחל נח איש וגו' – שעל ידי יין נתקלל ולא למדתי ממנו, ולא בינת אדם לי – זה אדם הראשון שעל ידי היין ששתה נתקלל העולם בעבורו, דאמר רב אבין: יין מסכה לו חוה לאדם ושתה שנאמר: ותרא האישה כי טוב העץ למאכל, וכתיב: אל תרא יין כי יתאדם וגו', ולא למדתי חכמה מחכמת התורה, שבכל מקום שכתוב יין בתורה עושה רושם, ודעת קדושים אדע מי שרצה לקדש עצמו שלא יכשל בזנות יזיר עצמו מן היין וקלקלתי בזנות, ודעת קדושים אדע לכך נאמר פרשת נזיר אחר סוטה". וכן אמרו חז"ל בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין ע,ב.

וגם בספר הזוהר מפורש שחטאו של אדם הראשון היה ביין, וכתראה בזוהר כרך ג פרשת שלח לך קנח,ב שמביא שם ראייה מפסוק: והימים ימי בכורי ענבים, כי הימים אלו שניכרים, כולם היו מתחברים באותו זמן באותו אילן שחטא בו אדם הראשון, וכמן ששנינו ענבים היו, וזה לשונו: "והימים ימי בכורי ענבים, והימים מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו, ועל דא והימים אינון דאשתמודען ימי בכורי ענבים דייקא".

ענבים קשורים ישירות למלאך המות סמאל, וכמה שתראה במדרש פליאה אות מב: "מדוע לא הצליחו המרגלים? מפני שהימים ימי בכורי ענבים, ולכן כתיב: ותצפנהו שלושה ירחים". ונאמר שם בפירוש: "איתא במג״ע: הנה האותיות שקודם אותיות ענבים הם אותיות סמאל, ורצונו לאמור שס״ג שולט בהם, וזהו שאמר קרא: והימים ימי בכורי ענבים, רצונו לאמור אותיות הבכורים והראשונים של אותיות ענבים, שאז באלו הימים יש לו שליטה, ולכן כתיב: ענבים חסר יו״ד, כדי לרמז זה, וזה רומז גם כן: ותצפנהו שלושה ירחים, כי בג׳ ירחים שהם תמוז אב טבת יש שליטה לסמאל".

בוא וראה מה שאמרה התורה בספר בראשית ג,ו: "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל". הסיקו חז"ל בזוהר כרך א פרשת בראשית לו,ב שאישה סחטה ענבים ונתנה לבעלה, ובאכילנם גרמו מיתה לכל העולם, כיון שעץ הזה שורה בו מיתה, וזה לשונו: "ותקח מפריו, הא תנינן סחטה ענבים ויהבת ליה, וגרימו מותא לכל עלמא וכו'".

ועוד שם בספר בראשית ג,ז: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת". הסבירו חז"ל בזוהר כרך א פרשת בראשית לו,ב בשם רבי חייא שעיניהם נפקחו לדעת רעות העולם, מה שלא ידעו עד עכשיו, כיון שידעו ונפקחו לדעת רע, אז ידעו כי ערומים הם, שאבדו הזוהר העליון שהיה מכסה עליהם והסתלק מהם, ונשארו ערומים ממנו. ובשם רבי יוסי אמרו שכיון שידעו מזה העולם ונדבקו בו, ראו שזה העולם מונהג על ידי אלו עלים של האילן, ועשו להם חוזק להתחזק בהם בזה העולם. ואז ידעו כל מיני כישופי העולם, ורצו לחגור כלי זיין באלו עלי האילן כדי להגן עליהם. ובשם רבי יהודה אמרו שהם עלו בדין ונדונו, והעולם התחתון התקלקל ולא עמד בקיומו, בגלל זוהמת הנחש, עד שעמדו ישראל בהר סיני. בתחילה היו כותנות אור, שהיו משתמשים בהם כעליונים שלמעלה, בגלל שמלאכים עליונים היו באים להינות מאותו האור. ועתה שחטאו כותנות עור, שהעור נהנה מהם ולא הנפש, וזה לשונו :"ותפקחנה עיני שניהם, רבי חייא אמר דהא אתפקחו למנדע בישין דעלמא מה דלא ידעו עד השתא,כיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש כדין ידעו כי ערומים הם דאבדו זוהרא עלאה דהוה חפי עלייהו ואסתלק מנייהו ואשתארו ערומים מניה, ויתפרו עלה תאנה, אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה דאקרון טרפי דאילנא, ויעשו להם חגורות, רבי יוסי אמר: כיון דידעו מהאי עלמא ואתדבקו ביה חמו דהאי עלמא מתדבר על ידא דאינון טרפין דאילנא ועבדו להון תוקפא לאתתקפא בהו בהאי עלמא, וכדין ידעו כל זייני חרשין דעלמא ובעו למחגר זיינין באינון טרפי אילנא בגין לאגנא עלייהו רבי יהודה אמר כדין תלת עאלו בדינא ואתדנו ועלמא תתאה אתלטייא ולא קיימא בקיומיה בגין זוהמא דנחש עד דקיימו ישראל בטורא דסיני לבתר אלביש לון קודשא בריך הוא בלבושין דמשכא אתהני מנייהו הדא הוא דכתיב: כותנות עור, בקדמיתא הוו כותנות אור דהוו משתמשין בהו בעלאין דלעילא בגין דמלאכי עלאין הוו אתיין לאתהנא מההוא נהורא, הדא הוא דכתיב: ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, והשתא דחבו כותנות עור דעור אתהני מנייהו ולא נפשא".

בעולם הזה היין הוא סימן קללה. בוא וראה מה שכתבו חז"ל במדרש תנחומא פרשת שמיני סימן ט על רעת היין, וזה לשונו: "אשרי אדם שאינו להוט אחר היין, שכן אתה מוצא בבני יהונדב בן רכב, שציוה להם אביהם ואמר להם שלא לשתות יין, ומה ראה שלא לשתות יין, אלא שמע ירמיה מתנבא שבית המקדש חרב, אמר להם היו מתאבלים מעכשיו: בית לא תבנו, וזרע לא תזרעו, וכרם לא תטעו, ולא יהיה לכם, כי באוהלים תשבו כל ימיכם, ושמרו מצוות אביהם, כיון שהיה ירמיה מתנבא לישראל לומר להם עשו תשובה, ולא היו עושין, אמר הקב"ה לירמיה: אתה אומר להם עשו תשובה ואינן עושין, ובניו של יונדב בן רכב מצוה קלה ציוה להם אביהם והן משמרין אותה, ואני אומר לישראל עשו תשובה ואינן שומרים, שנאמר: הוקם את דברי יהונדב בן רכב אשר ציוה את בניו לבלתי שתות יין, ולא שתו עד היום הזה, כי שמעו את מצוות אביהם, ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי, מה כתיב שם, אמר הקב"ה לירמיה: אמור להם חייכם הואיל ושמרתם את המצוה הזו, שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם, שכן כתיב: לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לא ייכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים, לכן הוא מזהירן על היין: יין ושכר אל תשת. אמר ישעיהו: צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה, מהו ערבה כל שמחה, חשכה כל שמחה, כד"א: ויהי ערב גלה משוש הארץ, ששבתה ציון, שכתב בה יפה נוף משוש כל הארץ, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היין סימן קללה, אבל לעולם הבא אני אעשה אותו עסיס, שנאמר: והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס".

יין הוא מכשול גדול לכל בני אדם, ולעם ישראל במיוחד. נאמר בישעיהו כח,ז: "וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כהן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה". ופירש שם רש"י: "וגם אלה – יושבי משפט ומשיבי מלחמה שבדור הזה, כלומר טובים וחשובים שבהן, ביין שגו, כי עתה אין טוב בהם. שגו ברואה – הלעיגו בדברי הנביאים. פקו פליליה – הכשילו המשפט. פקו – לשון פיק ברכים פוקה". ומצודת דוד שם כה פירש: "וגם אלה – גם יהודה ובנימין בעבור שכרות היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר. כהן – הוא המורה, וכן נאמר: כי שפתי כהן וכו', ותורה יבקשו מפיהו. ונביא – הנביא השקר אשר העמידוהו להוכיחם וליישר דרכם. שגו בשכר – בעבור שתיית השכר שגו בדעתם. נבלעו – נשחתו מן השכרות. שגו ברואה – שגגו בדעתם בעניין הראיה כדרך השכור שאין דעתו מסכמת לאמיתת הדבר הנראה. פקו פליליה – הכשילו את המשפט ולא דנוהו דין אמת".

אומר הנביא הושע פרק ד,יא: "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב". וחז"ל בתלמוד בבלי מסכת יומא עו,ב מסבירים למה יין נקרא לפעמים יין ולפעמים תירוש, וזה לשונו: "ואמאי קרי ליה יין, ואמאי קרי ליה תירוש? יין – שמביא יללה לעולם, תירוש – שכל המתגרה בו נעשה רש".

הרי מוכח שיין ושכר הם שורש הרע בעולם הגשמי, ומהם באו הקללה והרס ומות לעולם.

אך יחד עם זאת נאמר בתהלים קד,טו: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד", מה עניין היין לשמחה? או בשיר השירים א,ב: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן", ומה טוב יש ביין?

על זה עונים חז"ל בספר הזוהר שיש שני יינות, אחד רוחני והוא יין דאורייתא, ושני היין הגשמי שכולו רע, וכתראה בזוהר כרך ג פרשת שמיני לט,א שאמרו בשם רבי יהודה שנדב ואביהוא שתויי היין היו, ומזה הזהרה לכהנים ביין. ובשם רבי חייא אמרו שיין נאסר משום שתחילו היין שמחה, וסופו עצבות. ועוד שיין מצד הלויים בא, ממקום שהיין שורה, אמנם צד הכהים הוא כולו מים צלולים מאירים, וזה לשונו: "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו', אמר רבי יהודה: מגו פרשתא דא שמעינן דנדב ואביהוא רווי חמרא הוו, מדאזהר לן לכהני בהא, ר' חייא פתח: ויין ישמח לבב אנוש וגו', אי בעי כהנא למחדי ולאשתכחא בנהירו דאנפין יתיר מכלא, אמאי אסיר ליה חמרא, דהא חידו ביה אשתכח נהירו דאנפין ביה אשתכח? אלא שירותא דחמרא חדוותא סופיה עציבו, ועוד דיין מסטרא דליואי אתיא מאתר דחמרא שארי דהא אורייתא, וחמרא דאורייתא מסטרא דגבורה הוא, וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין".

ועיין עוד בזוהר כרך ב פרשת משפטים קכד,ב ששם שאלו חז"ל על דברי מלך שלמה: כי טובים דודיך מיין, מה רוצה כאן היין, שהרי כתוב וגם אלה ביין שגו וגו', וכתיב: יין ושכר אל תשת אתה ובניך, מה טעם כאן יין? וענו בשם רבי חייא שהוא יינה של התורה. ובשם רבי חזקיה אמרו שזהו גם כוונת הכתוב: ויין ישמח לבב אנוש, וזה לשונו: "כי טובים דודיך מיין, מאי בעי הכא יין והא כתיב: וגם אלה ביין שגו וגו', וכתיב: יין ושכר אל תשת אתה ובניך, מאי טעמא הכא יין?רבי חייא אמר מיינה דאורייתא, רבי חזקיה אמר דא דכתיב: ויין ישמח לבב אנוש, ועל דא כתיב: כי טובים דודיך מיין, לחדוותא דלבא, מיין דחדי לי יתיר מכלא".

הרי מוכח שיין הטוב והמשמח הוא יין רוחני של התורה, ולא היין הגשמי הרע.

ולכן כל עניין ברכת קב"ה ביין, כגון קידוש והבדלה, קידושין ושבע ברכות, וברית מילה הוא ברוחניות על יין דאורייתא, ולא על היין הגשמי, וכאמור בזוהר כרך ג פרשת אמור צה,א בשם רבי יצחק שזה שכתוב: זכור את יום השבת לקדשו ותנינן, זכרהו על היין מפני שהוא יין שימחת התורה, ויין התורה שמחה הוא של הכל, וזה היין משמח המלך, וזה היין מעטר המלך. ושנינו: בכל צריך להראות בן אדם מעשה, שלא נמצאת קדושה אלא ביין, כאמור: טובים דדיך ציין, מיין הם טובים, נזכירה דדיך מיין. ועל כן קידוש של שבת ביין, ביינה של תורה ולא ביין גשמי, וזה לשונו :"אמר רבי יצחק לרבי יהודה כתיב: זכור את יום השבת לקדשו ותנינן, זכרהו על היין אמאי על היין? אמר לו: בגין דיין חדוותא דאורייתא, ויינא דאורייתא חדוותא הוא דכלא, והאי יין חדי למלכא, והאי יין מעטרא למלכא בעיטרוי, הדא הוא דכתיב: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו, ותנינן בכלא בעייא לאחזאה בר נש עובדא, דלא אשתכח קדושה אלא ביין כמה דאת אמר: כי טובים דודיך מיין, מיין אינון טבאן, נזכירה דודיך מיין, ועל דא קדושה דשבת ביין, והא אוקמוה והא אתמר".

עלינו לציין שבזמנינו ישנם שחושבים דרך שתיית יין ושכר להגיע לצדקות, ואף לזכות לעולם הבא, והוא מעוות אשר לא יוכל לתקון, ונהפוך הוא שגורמים רעה לעצמן ומאבדים את חלקם בעולם הבא!

על זה מעידים חז"ל בספר הזוהר מדרש הנעלם כרך א פרשת וירא קי,ב: "רבי אבא אמר: ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, מאי אבינו זקן? זהו יצר הרע שנקרא זקן שנאמר: מלך זקן וכסיל, שהוא זקן שנולד עם האדם, דתנינן אמר רבי יהודה אמר רבי יוסי: אותה נפש המתאוה אומרת לאחרת אבינו זקן נרדוף אחריו ונדבק בו כשאר כל הרשעים שבעולם, ואיש אין בארץ לבא עלינו, אין איש צדיק בארץ ואין איש שליט על יצרו, הרבה רשעים בארץ לית אנן בלחודנא חייבין נעשה כדרך כל הארץ שהם חייבים, שעד היום דרך כל הארץ הוא לכה נשקה את אבינו יין, נשמח בעולם הזה נאכל ונשתה ונרוה חמרא ונדבק באבינו ביצר הרע ונשכבה עמו. ורוח הקדש צווחת ואומרת: גם אלה ביין שגו ובשכר תעו, אמר רבי יהודה תא חזי מה כתיב: ותשקין את אביהן יין, דרך הרשעים לטעות אחרי היין לפנק ליצר הרע ולעוררו, ועד שהוא שמה בשכרותו שוכב על מיטתו מיד ותקם הבכירה ותשכב את אביה, היא מזומנת עמו ומתאוה ומהרהרת בכל הרהורים רעים, ויצר הרע מתחבר עמה ונדבק בה ואינו משגיח בה. מה הוא ממנה בשכבה ובקומה? בשכבה בעוה"ז, ובקומה לעתיד לבא".

לך ולמד מדין בן סורר ומורה שכל הנמשך אחר היין הופך לרשע גמור וחייב מיתה, כאמור בספר דברים כא,יח-כא: "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ".

זולל וסובא הוא ששותה יין ואוכל בשר, כמה שתראה בדברי חז"ל בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין עא,א: "אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. תנו רבנן: אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: זולל וסבא". ופירש הרשב"ם שם: "זולל וסובא – כדכתיב: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר למו". ולא דיברה התורה בקטן שפטור מהמצוות אלא בגדול, כמה שמובא במשנה תלמוד בבלי מסכת סנהדרין סח,ב: "בן סורר ומורה, מאימתי נעשה בן סורר ומורה? משיביא שתי שערות, ועד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקייה. שנאמר: כי יהיה לאיש בן, בן ולא בת, בן ולא איש. קטן פטור, שלא בא לכלל מצוות".

ונשאלת השאלה: על מה ולמה נידון זה למיתה, על ששתה יין ואכל בשר, ומה בכך?

התשובה נמצאת במדרש תנאים דברים כא,כא: "אמר רבי יוסי הגלילי: וכי מפני שאכל זה תרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומליסטים את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנייה להן והנייה לעולם". והרמב"ן בפירושו על התורה שם הוסיף להסביר וכתב: "והנה יש עליו שני עונשין, האחד שהוא מקלה אביו ואמו וממרה בהם, והשני שהוא זולל וסובא עובר על מה שנצטוינו קדושים תהיו. ונאמר עוד: ואותו תעבודו ובו תדבקון, כאשר פירשתי שנצטוינו לדעת השם בכל דרכינו, וזולל וסובא לא ידע דרך ה'. ועל הכלל, אין בו עתה חטא מות ועל שם סופו הוא נדון כמה שהזכירו רבותינו. וזה טעם וכל ישראל ישמעו ויראו, כי לא הומת בגודל חטאו, אלא לייסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים".

נמצא שכל הנמשך אחר היין הופך לרשע בעולם הזה וחייב מיתה כי נעשה כלי לרע, ומאבד את חלקו לעולם הבא!

ומתורה נלמד שכל הרוצה לבוא בקודש נאסר ביין ושכר, בין הנכנס בקודש לפרקים, כמו הכהנים, כאמור באזהרת הכהנים בספר ויקרא י,ט: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא תָמֻתוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם", ובין הנכנס בקודש בקביעות, כמו הנזירים, כאמור באזהרת הנזירים בספר במדבר ו,ג: "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה".

ובנזיר, לעומת הכהן, כיון שנמצא בקדושה בתמידות, אסרה לו התורה אף הפרי עצמו, שנאמר בספר במדבר ו,ג-ד: "וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל". וכבר ביארנו לעיל בשם ספר הזוהר, שיין ושכר וענבים הם כולם מצד השמאל הנקרא דין, וסוד הדבר שנזיר פרוש מן הדין לגמרי, מה לא נמצא אצל כהן.

יתר על כך אסור לנזיר אף להימצא במקום שתיית היין והשכר, ואפילו במקום גדילת ענבים אסור לו לעבור, וכמה שאמרו חז"ל בספר הזוהר כרך ב פרשת משפטים קכה,ב והשוו זאת לחומרת אכילת בהמה ללא שחיטה, וזה לשונו: "לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, ודאי אסיר לך הוא, דחומרא אית ביה כבעירא לשחיטה, ומאן דשרי האי מה כתיב: ותשקו את הנזירים יין, מאן דשרי האי כמאן דשרי האי, וכתיב: לא תאכל כל תועבה, כל לאכללא כלא".

ועוד אמרו חז"ל בזוהר כרך ג פרשת נשא קכז,ב שלויים חובה להזות עליהם מי חטאת ולגלח כל בשרם בתער מפני כוח הדין השורה עליהם, ואז הם נקראים טהורים, אבל לא קדושים, אמנם נזיר כן נקרא קדוש, מפני שפרש מצד הדין לגמרי, ושערות הארוכות שלו מוכיחות ששורה עליו הקדושה, וזה לשונו: "ליואי מה כתיב בהו: וכה תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם, כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי כדין אקרי ליואי טהור ולא קדוש, אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור, בגין כך כתיב: כל ימי נדר נזרו וגו', אשר יזיר לה' קדוש יהיה וגו', גדל פרע שיער ראשו, משום הא דכתיב: ושיער ראשה כעמר נקא, דבהאי דמי לגוונא דלעילא".

נמצאנו למדים שכיון שקדושה דרך קבע היא גדר הנזיר בלבד אשר נמצא בה בתמידות, לכן אין עוד בתורת משה קדוש זולת הנזיר! והוא מוסר השכל לזמנינו.

ונאמר בנביא ישעיהו פרק ה,כ-כה: "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם. וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְהוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ. לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא. לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ. וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים, תִּשְׁפַּלְנָה. וַיִּגְבַּהּ יְהוָה צְבָאוֹת, בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה".