גדר המכחיש את הנזירות

כיון שעיקר התורה ועיקר רצון הבורא יתברך הוא הקדושה, שנאמר: קדושים תהיו כי קדוש אני, נשאלת השאלה: מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו להכחיש הנזירות בישראל?

ידוע לנו שערב רב הם שעשו את העגל הזהב, והחטיאו את עם ישראל לאחר יציאת מצרים, וכמוכח מספר הזוהר כרך ב פרשת ויקהל קצה,א: "ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא, וסטו אבתרייהו אינון דמיתו, וגרמו לון לישראל מותא וקטולא".

ולמה עשו את העגל? לסיבה שבאו משורש עץ הדעת טוב ורע, ולא מעץ החיים כעם ישראל, וכמוכח גם כן מספר הזוהר כרך א פרשת בראשית כו,א. אמרו שם חז"ל שעץ חיים, שהוא אילן החיים, נטוע בתוך הגן, והשכינה לא שולט עליה האילן של הסטרא אחרא, שהם ערב רב, שהוא עץ הדעת טוב ורע. ונאמר בישראל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שהם ערב רב, וזה לשונו: "עץ החיים דהוא אילנא דחיי יהא נטיע בגו גנתא דאתמר ביה: ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, ושכינתא לא שלטא עלה אילנא דסטרא אחרא דאנון ערב רב דאנון עץ הדעת טוב ורע ולא תקבל בה עוד טמא, הדא הוא דכתיב: ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. אתמר בישראל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, דאנון ערב רב וגלי לון קב"ה דביום אכלו ממנו גרמו דאבדו ב' אבדין דאנון בית ראשון ובית שני, דא איהו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות, שני פעמים".

קדושה היא באה מצד עץ החיים, כאמור לעיל, ונמצא שכל המכחיש הקדושה הוא בשורשו מעץ הדעת טוב ורע, כלומר מערב רב הוא!

זאת ועוד, הקשים שבערב רב הם העמלקים, אויבינו ושונאינו מדור דור, שמצוה עלינו התורה בספר דברים פרק כה למחוק את זכרם. על שהקשים שבערב רב הם העמלקים מעידים חז"ל בתיקוני הזוהר תיקונא שתין ותשע קיט,ב. ונאמר שם שאלו הם ערבוביה מכל אומות, ואפילו מקין, ומיד שיימחו מהעולם, אז יתקיים: הוחל לקרוא בשם ה', וזה לשונו: "אבל כד עמלק דאינון בכורי מצרים ערב רב מעורבין בישראל, עלייהו אתמר: תמחה את זכר עמלק דלא אשתאר מנהון שריד, דאלין אינון ערבוביא מכל אומין ואפילו מקין, ומיד דיתמחון מעלמא אז הוחל לקרוא בשם ה'".

זאת ועוד, אמרנו לעיל שהנזירות היא עלייה לקדושה, וכל המכחיש הנזירות הוא מכחיש הקדושה בישראל, והוא בגדר אפיקורוס. וכן מוכח מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ח, וזה לשונו: "אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו", ומפירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י משנה א: "ומלת אפיקורוס היא מלת ארמית, עניינה ההקלה והזלזול בתורה או בחכמי התורה". וכיון שעיקר התורה ועיקר רצון הבורא יתברך הוא הקדושה, שנאמר: קדושים תהיו כי קדוש אני, נמצא שאם לא מאמין בקדושת נזיר, וכל שכן הקם להילחם בנזירות, הרי הוא אפיקורוס ודאי.

אפיקור הוא היה פילוסוף יווני שכפר במציאת ה' ובהשגחתו, ונחשב לאב טיפוס של הכופרים, ועל כן בלשון חז"ל אפיקורוס הוא אדם שכופר בעיקרי האמונה.

והדברים עתיקים ומוליכים אותנו לעומק ההיסטוריה היהודית לזמן הווייתם של הצדוקים. הצדוקים הם אלו שהתנגדו לנזירות והכחישו קדושה בישראל. ועליהם אמרו חז"ל בתלמוד בבלי מסכת שבת קטז,א: "אמר רבי טרפון: אקפח את בני, שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו, יכנס לבית עבודה זרה, ואין יכנס לבתיהן של אלו. שהללו מכירין וכופרין, והללו אין מכירין וכופרין".

ואם תשאל האם בכלל יש אפיקורסים בעולם? תקבל תשובה נצחית מדברי חז"ל במדרש תהלים קד: "כתוב: שם רמש ואין מספר, אלו הרשעים והמינים והאפיקורסים".

ואם יימצא ישראל שמוחזק כחכם גדול בתורה, והוא יפסוק נגד נזירות, ויכפה לבטל הנזירות, ושמו גדול בקרב העם, מה נשיב לו? עליו ועל דומים לו אמרו חז"ל במשנה במסכת אבות ב,יד: "רבי אלעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס".

וזה מה שנשיב לו: נאמר במדרש במדבר רבה י: "דבר אל בני ישראל, אלו הנודרים בנזיר. ואמרת אליהם, להזהיר בתי דין על כך שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירותו, שאם יראו שירצה לבטל נזירותו יכופו אותו כדי לקיים דבריו. ללמדך שהגדולים מוזהרין על ידי הקטנים, והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם, וכאמור: וכשלו איש באחיו, איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה".

נמצא שכמה שלא יהיה המתנגד לנזירות מוחזק כחכם גדול בתורה, לא יהיה יותר גדול מתורת משה וחכמיה. ולאחר כל האמור בפרק הזה ובספר הזה יובן שהחכם ההוא אפיקורוס הוא.

ואם תרצה לדעת מי הוא חכם בישראל באמת, בוא וראה את דברי חז"ל במדרש במדבר רבה יא: "ולענוים יתן חן, אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלים פרע כדי לענות עצמן ולהישמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן, כמה שכתוב בברכת כהנים: ויחנך, כבוד חכמים ינחלו. לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים כמה דתימא בתהלים קיא: ראשית חכמה יראת ה', ואומר: הן יראת ה' היא חכמה. הם נוחלים כבוד שהקב"ה נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום".

המינים והאפיקורסים לא תהיה להם תקוה, וכל הזדים כרגע יאבדו, כי אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים (ישעיהו נז,כא). והנביא ישעיהו בפרק ה מוכיח אותם: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים. הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן, וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר. מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ. לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה, כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהֹוָה צְבָאוֹת, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ. עַל כֵּן חָרָה אַף יְהֹוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה".

ועל הנזירים, קדושי ה', אומר הנביא ישעיהו ד,ג: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם".