היה נזיר כמה שנזכר במלכים ב א: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו, וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא". ובפסיקתא רבתי פיסקא כו נאמר: "אמר לו הקב"ה: בטרם אצרך בבטן עד שלא יצרתיך במעי אמך, מניתך להיות מתנבא על עמי. ענה ירמיה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא להם ולא ביקשו להורגו? עמדו להם משה ואהרן, לא ביקשו לרגום אותם באבנים? שנאמר: ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, העמדת להם אליהו בעל קווצות, והיו מלעיגים ומשחקים עליו: הרי מסלסל קווצותיו איש בעל שיער, העמדת להם אלישע, והיו אומרים לו: עלה קרח, איני יכול לצאת על ידי ישראל, הנה לא ידעתי דבר, כי נער אנכי".

וכמה שהסביר הגר"א בפירושו על שיר השירים ד,א: "שיערך כעדר העיזים – שיערך הוא השיער, הם כעדר העיזים שהולכין מהר גלעד זה אצל זה. והענין שיערך הוא כינוי אל הנזירים שמגדלין שיערן ופורשים מן העולם, הם כעדר העיזים שהם בני הנביאים והתלמידי חכמים שגלשו מהר גלעד, שלמדו אצל אליהו שהיה מתושבי גלעד, שהם היו מפורשין מן העולם".

וכן כל הנביאים היו נזירים. הנה נאמר במיכה ב,יא: "לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה", וכתב הרד"ק שם בפירוש: "לו איש הולך רוח ושקר כזב – חוזר למה שהיו אומרים לנביאי האל אל תטיפו אמר לנביאי ה', היו אומרים להם שלא יתנבאו, אבל אם יש איש שהולך רוח כלומר שדרכיו דרכי רוח והבל ושקר כזב, שמכזב בדברי שקר, שאומר להם: שלום יהיה לכם, עשו כלבבכם, ואמר לעם הזה: הנה אטיף לך ליין ולשכר, כלומר אם תשקני כוס יין או שכר, אני אתנבא לך נבואות טובות, ירצו בו דבריו וישמעו, והוא יהיה להם למטיף ולנביא". ועוד ראיה מישעיהו כח,ז, וזה לשונו: "וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כהן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה". וכתב הרד"ק בפירוש שם: "כהן ונביא – הכהן והנביא, שהיה להם להורות התורה, הם שגו כמוהם במשתה ובתענוג העולם. ונביא – אינו אומר על נביאי האמת, כי אם על נביאי השקר, שהיו ביניהם, והם היו מתעים אותם ומתירים להם התענוג ואומרים להם: שלום יהיה לכם, אל תיראו, עשו מה שתרצו".

הרי מוכח מכאן שנביאי ה' לא שתו יין ושכר לעומת נביאי השקר.

ועוד עיין בזכריה יג,ד: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ". וכתב הרד"ק בפירוש שם: "והיה ביום ההוא יבושו – כשיראו שלא יתקיימו נבואתם יבושו. בהנבאותו – מקור בתוספת תי"ו, וכן במשנה והלא במאמר אחד יכול להבראות, ולא ילבשו עוד אדרת שיער, למען כחש, כי כן היה מנהג נביאי השקר ללבוש שקים ואדרת שיער למען כחש, למען שיוכלו לכחש ויאמינו בהם בני אדם, כי הם מראים עצמם בפני בני אדם שהם פרושים ואנשים צדיקים וישרים ולא ידברו".

הרי מוכח מכאן שנביאי ה' היו בעלי שיער לעומת נביאי השקר המתחזים להם.